הכירו את אורי
הכבשה השחורה (אבל עם ציצית תכלת)
תאמינו או לא, אורי לא נולד עם סנדלי שורש. הוא גדל בכלל בנהריה, עיר של פנסיונרים וגעתון שעולה על גדותיו. בתור ילד, אורי היה אלוף המטקות של חוף אכזיב. הוא היה שוחה עם שנורקל, אוכל גלידה בטיילת, וחולם להיות מציל בבריכה העירונית. החיים היו פשוטים: ים, שמש, ודגים לארוחת ערב.
הכל השתנה בטיול שנתי לכיתה ט'. האוטובוס עצר להפסקה ליד מצפה כרמים. אורי ירד לחלץ עצמות,
ופתאום ראה קבוצה של חבר'ה יושבים סביב מדורה, מנגנים בגיטרה בלי מיתר אחד, ומכינים קפה שחור בפינג'אן שנראה כאילו עבר מלחמה.
"אחי," אמר לו בחור עם פאות ארוכות, "עזוב אותך מהים. הים זה נמוך. הגבעות? זה גבוה. פה האוויר נקי, והווי-פיי לא עובד אז אין הסחות דעת."
אורי לקח שלוק מהקפה (שהיה מלא בגרגרים), הרגיש את הרוח מנשבת לו בפלומת הפינגווין, והבין:
הוא לא נועד למים. הוא נועד לאבק.
היום אורי גר בקראוון בלי חשמל (אבל עם הרבה אמונה) בגבעה לא חוקית ליד שכם. הוא החליף את המטקות בחליל רועים, ואת הדגים בעדר של עיזים עקשניות שבורחות לו כל הזמן. הוא מגדל עגבניות אורגניות (שיוצאות קטנות ומעוכות, אבל "יש להן טעם של ארץ ישראל"), ומדי פעם יורד העירה רק כדי לקנות חוטים לציצית ולבקר את אמא שלו, שעדיין שואלת מתי הוא יחזור לנהריה וילמד ראיית חשבון.
אורי לא מחזיק טלפון חכם (זה מבטל תורה), אבל אפשר לשלוח לו יונת דואר או להשאיר הודעה בטרמפיאדה.